פסק-דין בתיק ת"א 3470-09

            א. רקע עובדתי ודיוני

1.         עניינו של פסק דין זה בשאלה אם יש לחייב את הנתבעים לרשום על שם התובע את הזכויות בנכס מקרקעין הנמצא ברח' שמואל ברוך 39 בירושלים, והרשום בלשכת רישום המקרקעין כספר 1016 דף 720 (להלן: הנכס).

2.         התובע נסמך לעניין זה על הסכם מ-30.1.08, אשר מכוחו מכרו לו הנתבעים את הנכס. לטענת התובע, הוא "שילם לנתבעים את כל התמורה המגיעה להם בעבור הנכס" (סעיף 4 לכתב התביעה), ועל כן הוא זכאי לסעד דלעיל.

3.         הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי התובע נותר חייב להם על חשבון תמורת המכר סך של 88,500 ש"ח ליום 30.1.08, והם מציינים בו כי "לאחר תשלום מלוא התמורה בגין העסקה בסך 88,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.08 ועד לתשלום בפועל יהא התובע זכאי להרשם כבעלים של הנכס". הם מוסיפים עוד, כי "במקרה כאמור מתחייבים הנתבעים לעשות כל שביכולתם כדי לסייע לתובע להעביר את הנכס לשמו וימסרו בידיו יפוי כח מתאים" (סעיפים 28 ו-44 של כתב ההגנה).

4.         כאן המקום לציין כי בכתבי הטענות נזכרו גם עניינים כספיים שונים. בקשר אליהם הוסכם בקדם המשפט הראשון (מ-28.10.10) "כי בהמשך להליך דנן רשאים שני הצדדים להגיש תביעות כספיות בקשר לעניין הנדון, ולא תהיה טענה לצד שכנגד כי מי שהגיש תביעה כזו חסום מלעשות כן". כפועל יוצא מכך נותרה להכרעה רק השאלה שצוינה לעיל, בסעיף 1. ההכרעה בה תיגזר ממה שייקבע לגבי השאלה אם אכן התובע שילם את מלוא תמורת העסקה, או שנותר לו חוב כלפי הנתבעים בקשר אליה.

5.         לאחר שמסלול דיוני שהוצע בקדם המשפט הראשון לא זכה להסכמה הדדית, הוגשו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו והוגש תצהיר של אדם נוסף, שלטענתם היה מעורב בתשלומים עבור הנכס. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר של הנתבע 2 ותצהיר של בתו, אשר מוסכם כי הייתה מעורבת כנ"ל.

6.         לעניין הראיות בתיק דנן יש לציין כי הנתבע 1 נפטר לבית עולמו ב-20.4.10 (ראו פרוטוקול, ע' 1, ש' 7). כמו כן, עלתה אפשרות להזמין לעדות את עו"ד משה מוסק, אשר ייצג את שני הצדדים בקשר לעסקה הנדונה, ואולם הדבר לא נתאפשר, בתחילה בשל מחלתו הקשה, ולאחר מכן לנוכח פטירתו.

7.         בדיון שהתקיים ב-1.5.11 נחקרו כל המצהירים על תצהיריהם, ונשמעו סיכומיהם של באי כח הצדדים.

8.         למקרא הסיכומים ניתנה על ידי ב-17.5.11 ההחלטה הבאה:

            "במהלך תקופת שבתון שבה אני מצוי, עיינתי בחומר שבתיק. בהמשך לכך ובטרם מתן פסק דין, מומלץ למצות כל שניתן במגמה לייתר הצורך בהכרעה קוטבית לכאן או לכאן. בהמשך לכך ולמקרה שלא תהיה הסכמה שתייתר הצורך בהכרעה כנ"ל, נקבע דיון ל-7.7.11 בשעה 15:00 (מיד לאחר סיום השבתון)".

9.         בדיון שהתקיים ב-7.7.11 נתבקשה שהות לשקילת הצעות שונות שעלו במסגרתו. דא עקא, שב-14.7.11 הוגשה הודעה לפיה אין מנוס ממתן פסק דין "רגיל". יהי כן.

            ב. תוצאה וביסוסה

10.       לאחר שקילת מכלול הטענות, על רקע חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לסעד העומד להכרעה במסגרת פסק דין זה .

11.       לתוצאה דלעיל אני מגיע בשל כך שהתובע אינו עומד בנטל המוטל עליו, לשכנע כי שילם את מלוא תמורת העסקה לנתבעים. אסביר להלן על יסוד מה אני מגיע למסקנה זו.

12.       לעניין תמורת העסקה נקבע בסעיף 6 להסכם:

            "עבור הנכס על 3 יחידותיו הנקובות לעיל ישלם הקונה למוכרים סך כולל השווה בשקלים ל-120,000 דולר אמריקאים לפי השער היציג שיהיה קבוע 4.25 ש"ח לדולר. סכום זה ישולם במלואו על ידי הקונה למוכרים עם חתימת הצדדים על הסכם זה וכי חתימת הצדדים על הסכם זה תהווה אישור על תשלום וקבלת הסכום".

13.       מסעיף 6 הנ"ל עולה כי התמורה הכוללת מסתכמת ב-510,000 ש"ח (120,000$ X 4.25 ש"ח לדולר). לכאורה עולה ממנו גם כי התובע שילם את מלוא התמורה הנ"ל עד מועד חתימת ההסכם, והתובע בסיכומיו אכן משליך את עיקר יהבו על הסיפא של סעיף 6 הנ"ל. ואמנם, מן האמור שם עולה לכאורה תמיכה משמעותית בטענת התובע, ובמיוחד כשמצטרף לכך סעיף 17 להסכם, הקובע כי "עם חתימת הצדדים על הסכם זה יהיה הקונה הבעלים של הנכס ויהא זכאי לדמי השכירות...". עם זאת, לנתבעים יש מענה של ממש לכך, וכפי שניווכח, הראיות לעניין התשלומים שבוצעו בפועל אכן תומכות בגרסת הנתבעים דווקא. המענה של הנתבעים הוא שהצדדים פעלו כפי שפעלו מתוך שסמכו על עו"ד מוסק (ז"ל) באופן מלא, שיפעל כפי שמתאים יהיה לפעול בכל מצב נתון. בשל כך לא הייתה מניעה לנסח את סעיף 6 כפי שנוסח, למרות שטרם שולמה מלוא התמורה. לכן גם לא היה צורך במסירת יפוי כח בלתי חוזר (לתובע או לעו"ד מוסק עבורו), אשר בוודאי היה נמסר במצב רגיל, של תשלום מלוא התמורה בטרם השלמת העסקה ברישום הנכס ע"ש המוכר, ובמיוחד כשהנתבעים עדיין לא השיגו והציגו את אישורי המיסים שעליהם לדאוג להם לצורך הרישום.

14.       בחינת הראיות לגבי התשלומים שבוצעו בפועל תומכת באופן בולט מאד בעמדת הנתבעים, והיא הגורם המרכזי שבעטיו התובע אינו עומד בנטל השכנוע הנדרש ממנו לצורך זכייה במבוקשו.

15.       לעניין התשלומים הנ"ל קיים מסמך מ-9.9.07, אשר שני הצדדים מאשרים נכונותו, והם מאשרים כי הוא נכתב ע"י עו"ד מוסק ונחתם ע"י הנתבע 2. במסמך (שצורף כנספח נ/1 לכתב ההגנה וכנספח ד' לתצהיר הנתבע 2) כתוב לאמור: